פעילי זכויות האדם מסכימים שגם כיום, שישים שנה לאחר פרסום 'ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם', היא יותר חלום מאשר מציאות. הפרות זכויות האדם מתקיימות בכל מקום בעולם. לדוגמה, הדוח העולמי של אמנסטי לשנת 2009 ומקורות נוספים מראים כי:

• אינדיבידואלים חווים עינויים וניצול בלפחות 81 מדינות
• משפט לא הוגן בלפחות 54 מדינות
• חופש הביטוי שלהם מוגבל בלפחות 77 מדינות

לא זאת בלבד, במיוחד נשים וילדים זוכים ליחס לא הוגן באינספור דרכים, במדינות רבות העיתונות אינה חופשית ומתנגדים מושתקים, ולעיתים קרובות מידי לתמיד. בעוד שהיו כמה הישגים בששת העשורים האחרונים, הפרות זכויות האדם עדיין קיימות כמגיפה בעולמנו.

כדי ליידע אותך על המצב האמיתי בעולם, חלק זה מציג דוגמאות של הפרות של שישה סעיפים מ'ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם' (UDHR):

סעיף 3 - הזכות לחיות חופשי

"לכל אדם יש את הזכות לחיים, לחופש ולביטחון אישי".

כ-6,500 איש נהרגו ב-2007 בעימותים מזוינים באפגניסטן, כמחציתם אזרחים לא חמושים שנהרגו בידי מורדים. כמו כן, מאות אזרחים נהרגו בהתקפות התאבדות של קבוצות מזוינות.

בברזיל ב-2007, בהתאם לנתונים רישמיים, המשטרה הרגה לפחות 1,260 אנשים – המספר הגבוה ביותר עד היום. כל המקרים הוגדרו כ-"פעולות התנגדות" ולפיכך זכו לחקירה מועטה, אם בכלל.

באוגנדה, 1,500 אנשים נהרגים מידי שבוע במחנות הפליטים במדינה. לפי ארגון הבריאות העולמי, 500,000 אנשים מתו במחנות אלו.

שלטונות וייטנאם כפו על יותר מ-75,000 זונות ומכורים לסמים להיכנס למחנות "שיקום" מאוכלסים יתר על המידה, שם הם מתויגים כ"בעלי סיכון גבוה" לחלות באיידס אבל לא מקבלים כל טיפול.